דמותו ותורתו של מרן הגר"א שפירא זצל
  www.marechoen.022.co.il
מראה כהן גדול
יום ש', א’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
מקור: אתר ישיבת מרכז הרב
20:47 (20/01/15) מראה כהן גדול

הרב אברהם אלקנה כהנא שפיראהרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, היה גאון ופוסק, ראש הרבנים בארץ ישראל ומנהיג ציבור, הוא נודע בגדלותו בתורה, במידותיו התרומיות ובגישתו העניינית לכל נושא. אולם תמיד אמר שהוא בראש ובראשונה "ראש ישיבה". בשישים השנה שהרביץ תורה לעדרים בישיבת מרכז הרב, הקים עולה של תורה בארץ ישראל. מתחת ידו יצאו דיינים ורבנים, ראשי ישיבה ור"מים. ישיבות רבות, אולפנות וישיבות תיכוניות קמו בעידודו ונתמכו על ידו בכל רחבי הארץ. הוא מסר את נפשו כל ימיו להעמיד תלמידים לאלפים, דאגתו ואהבתו להם הייתה ללא גבול.פסקי הדין שלו בשלושים שנות כהונתו בבתי הדין, הם שם דבר במקוריותם ובהגיונם על-פי דין תורה. שמו הלך לפניו מנעוריו כתלמיד חכם מובהק בכל חדרי התורה. מסיבה זו נבחר לשמש כחבר במחלקת החקיקה שבמכון הרי פישל וכן כמבקר ראשי של אוצר הפוסקים. במסגרת פעילותו כרב ראשי חיזק את מערכת הרבנות הראשית לישראל במספר תחומים: הרחבת הפיקוח על הכשרות, קידום מעמד הרבניים והדיינים, יצירת קשרים הדוקים עם גדולי הרבנים בגולה ומענה לשאלות מרובות שעלו על הפרק. כמו כן יזם הקמת כוללים ברחבי הארץ, שאברכיהם נשלחו לפעילות תורנית וחינוכית בחוץ לארץ.כאשר נתגלו סדקים בכוונות על שמירת שלמות הארץ אצל מנהיגי המדינה, עמד בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. באותה מידה, עמד בתוקף לאחר הגירוש, על כך שצריך לומר הלל ביום העצמאות ולא לשנות דבר בתפילה לשלום המדינה, כיון שעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, ועל ידה מתקיימת מצוות ישוב ארץ ישראל.לא רק תלמידיו זכו לאוזן קשבת ולהדרכות בתורה ובדרכי החיים. דלתו היתה פתוחה תמיד לכל שואל ומבקש עד ימיו האחרונים ממש, והכל במאור פנים ובשמחה כשעיניו הטהורות והחכמות חודרות עמוק לנפש השואל.קורות חייוהרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, נולד בי"ד באייר ה'תרע"ד (1914) בירושלים שבין החומות לאביו הרב שלמה זלמן שפירא שהיה בן למשפחה ירושלמית שורשית ומיוחסת לגאונים וצדיקים דור אחר דור. הרב היה דור שישי לתלמידי הגאון מוילנא, שעלו לארץ ישראל על מנת לחדש בה את היישוב היהודי. כבר בילדותו התבלט כירא שמיים גדול בעל כשרונות מיוחד במינו וכמי שעתיד להיות שר וגדול בישראל. עוד בהיותו רך בשנים סבבוהו וליווהו לכל מקום עדת מעריצים, שומעי לקחו. חיבור ראשון בגיל שתים עשרה את תחילת לימודיו החל בתלמוד תורה עץ חיים שב"חורבה" בעיר העתיקה, אצל ה"מלמדים" המפורסמים בצדקותם ובלמדנותם בירושלים (תחילה אצל רבי אלי' סלומון זצ"ל, לאחר מכן אצל רבי חיים מנחם מנדלסון זצ"ל, רבי חיים באסאן זצ"ל רבי יוסף לומז'ר זצ"ל רבי חיים מן זצ"ל ועוד). אחר כך המשיך בישיבת "תפארת צבי". בהיותו כבן שתים עשרה, בעידודו של רבו רבי חיים הקלמן זצ"ל, חיבר את חיבורו הראשון בגדרי הקניינים בהלכה וקראו בשם "דרכי הקניינים". לאחר פרעות תרפ"ט, עברה ישיבת חברון (סלבודקה) לירושלים, ורבים מלומדי התורה נמשכו ללמוד בישיבה זו, שבראשה עמד באותו זמן הגאון רבי משה מרדכי עפשטיין זצ"ל, בעל הספר לבוש מרדכי. באותה תקופה עבר גם רבנו ללמוד בישיבת חברון. כשהגיע לישיבת חברון, כבר ידע שלושה סדרי ש"ס על בורים. באחד מימיו הראשונים בישיבת חברון, תוך כדי שיעור לכלל הישיבה של הגאון ר' משה מרדכי עפשטיין זצ"ל, הקשה קושיא עצומה על מהלך השיעור. הגאון רמ"מ זצ"ל הפסיק את השיעור לכמה שניות, חשב על הדברים, ולאחר מכן המשיך בשיעור כאילו לא הוקשה דבר. בתחילת השיעור הכללי הבא, שאל הגרמ"מ זצ"ל - "איפה הקטן (רבנו היה אז צעיר לימים וקומתו היתה נמוכה) שהקשה את הקושיא בשיעור הקודם"? לאחר שמצאו, המשיך בשיעור שכולו נסוב סביב הקושיה שהקשה בשיעור הקודם. מאז התפרסם שמו בישיבת חברון כעילוי עצום. משא ומתן עם גדולי ישראל בשנותיו הראשונות בישיבת חברון, למד תורה בעמל גדול, מתוך מסירות נפש ודחק נוראיים. שקידתו על התורה ויגיעתו בה, לא ידעו גבול. בשנים אלה, מרוב התמדה בתורה לא ידע מי הוא היושב לצידו. פעם התבטא: "בשנתיים הראשונות בישיבת חברון למדתי את רוב הש"ס, כל שאר חיי היו המשך של שנתיים אלה".עם השנים גדל והיה לאחד האריות שבחבורה בישיבת חברון המעטירה, ושמו התפרסם בכל עולם התורה כגאון וצדיק. גדולי הדור דאז, התכתבו אתו ונשאו ונתנו עמו בעניינים שונים בהלכה. הם ראו בו מי שעתיד להיות גדול בישראל. ביניהם היה גם מרן הראי"ה קוק זצ"ל, שרבנו זצ"ל הזכיר כיצד בדיבור בלימוד היה שופע גאונות עצומה שאין לתארה. הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל, ראש הישיבה הדגול של עץ חיים, הדפיס את הערותיו של רבנו בספרו אבן האזל והשיב עליהן. במכתבו פנה אליו – "לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה אברהם שפירא שיחי' ממצוייני ישיבת חברון", זאת בהיותו בשנות העשרים לחייו. באותן שנים היה הגאון ר' צבי פסח פראנק זצ"ל, רבה הגדול של ירושלים, מבקש מרבנו לכתוב הערות על דברים שכתב, והיה נושא ונותן עמו בכתב (התכתבות ביניהם התפרסמה בספר מנחת אברהם ח"ב), כל זאת עוד לפני שרבנו התחתן. גם עם החזון אי"ש זצ"ל היה לרבנו קשר מיוחד במינו. רבנו היה מדבר עמו רבות בלימוד, והחזו"א רצה מאוד שיבוא לבני ברק וישמש כר"מ בישיבת פוניבז', אולם רבנו לא נענה להצעה גם כשהגיעה מהרב כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פוניבז'. לעומת זאת נענה בחיוב להצעתו של הרב צבי יהודה לשמש כר"מ בישיבת מרכז הרב, מפני שחפץ היה בהפצת התורה בשיטתו של מרן הרב זצ"ל. בירושלים היה ידוע, שבכל פעם שמתפרסמים חידושי תורה של רבנו, היה הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז) זצ"ל, מבקש לראותם. כאשר ערכו שבע ברכות לכבוד בנו, רבי יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל, שהיה חברו הטוב של רבנו, התפרץ תוך כדי דרשת החתן והקשה קושיות על דבריו, כדרכה של תורה. התעוררה המולה בבית הגרי"ז וניסו להסות את כולם, אולם הגרי"ז שב ושאל בהתעניינות - "מה הקשה ר' אברהם אלקנה"? מששמע את השגותיו של רבנו, החליט הגרי"ז עצמו להשיב על הקושיות, אולם רבנו הוסיף להקשות וכל הבית הפך למרקחה. מה יאמרו בבני ברק הגאון מטשעבין רבי דב בעריש ויידנפלד זצ"ל, שהיה כידוע אחד מגדולי דורו, היה נושא ונותן עמו רבות , והיה רואה בו מי שעתיד להנהיג את כלל ישראל. לימים, כאשר נפטר החזון אי"ש, נכנס הרב אברהם יצחק ברומברג זצ"ל אל הרב מטשעבין ושאלו - מי יהיה עכשיו גדול הדור? ענה הרב – "איני יודע מה יאמרו בבני ברק, אבל אני אומר שר' אברהם שפירא הוא גדול הדור הבא". בתקופה זו היו תלמידי ישיבת חברון שותים בצמא את דבריו של רבנו, והיו מחכים לדבר איתו בלימוד בעניינים שונים בש"ס. סיפר הגאון הרב אברהם יצחק טוקר שליט"א מותיקי ישיבת חברון, כיצד בשמחת תורה אחת תוך כדי ההקפות, דפק על הבימה הגאון הצדיק ר' הירש פאליי זצ"ל, מי שהיה המשגיח בישיבת חברון, והכריז בקול גדול – "ר' אברהם אלקנה הוא גדול הדור". מיד ביקשו תלמידי הישיבה להרים את גדול הדור, שישב בצד ולמד, אולם רבנו בענותו התנגד לכך. כוונה בתפילהבאותה תקופה היה רבנו מתפלל במאה שערים. גם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה מתפלל שם רבות. ר' צבי יהודה זצ"ל התפעל מאד מתפילתו של רבנו ומאז נקשרו שניהם בעבותות של אהבה. כוח תפילה מיוחד היה לרבנו. בארבע שנותיו האחרונות, הפסיק לאכול לחם בימות החול. לשאלת הרבנית תחי' ענה שאינו אוכל לחם משום שהוא מרגיש שהכוונה שלו בברכת המזון איננה כמו פעם.הרב מגיע ל"מרכז הרב" בשנת תש"ה (1945), לאחר נישואיו עם אחותו של הרב שלום נתן רענן זצ"ל, מי שהיה חתנו של הרב קוק זצ"ל, נאות רבנו לבקשת הרב צבי יהודה זצ"ל, והחל להתמסר לתלמידי ישיבת מרכז הרב. כאשר נחלש הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל וחלה את מחלתו האחרונה, ביקש מרבנו למסור שיעורים כלליים בישיבה במקומו. מאז, החל להרביץ תורה ולגדל דורות של תלמידים בישיבת מרכז הרב, ויחד עם זאת לשאת בעול הציבור. הרב צבי יהודה זצ"ל היה מתייעץ עם רבנו בכל הנוגע לענייני הכלל, וראה בדעתו את דעת התורה המכרעת בעניינים רבים שעמדו על הפרק. הרב מרדכי אליהו מתעקש שהרב יהיה אב בית הדין בשנת התשט"ז (1956), ביקש הרב הראשי לישראל הגריא"ה הרצוג זצ"ל, למנות את רבנו, שהיה מבאי ביתו הקבועים, לדיין בירושלים. בתחילה לא רצה להענות לבקשתו, רק לאחר שהפציר בו רבות חברו הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, שוכנע ונאות לשבת על כס הדיינות. בבית הדין נתגלה כוחו האדיר בפסיקה בכל חלקי התורה. באחת מתשובותיו כתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל על רבנו שהיה אז כבן ארבעים ושש - "רב גוברייהו דחכמי ירושלים הראויין להורות בכל התורה כולה ומה אני נגדם". ביושבו בבית הדין התיידד עם חבריו שישבו אף הם ושפטו את העם, ביניהם הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א והגאון רבי מרדכי אליהו שליט"א ועוד. מבין הדיינים היו גם חבריו משכבר הימים מישיבת חברון ומירושלים, הגר"ש גורן זצ"ל והגאון ר' אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל בעל ה"ציץ אליעזר". משנת ה'תשל"א (1971), שימש כאב בית הדין. בשנת ה'תשל"ד (1974), כאשר נתמנה לדיין בבית הדין הגדול, היה אמור הרב מרדכי אליהו שליט"א להיות אב"ד בהרכב הדיינים לפי נוהל בית הדין, זאת משום שנתמנה לבית הדין הגדול זמן מסוים לפניו. אולם הרב אליהו שליט"א התעקש שרבנו ישב באמצע, כאב בית הדין. רק לאחר שנאות להיות אב"ד, נתיישב הרב מרדכי אליהו שליט"א לדון. בשנת תש"ם (1980) נבחר להיות חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל. בתקופה זו נבחר לשמש כחבר במחלקת החקיקה שבמכון הרי פישל וכן כמבקר ראשי של אוצר הפוסקים. ראש הרבנים בארץ ישראל למרות שנתקבלו החלטות פוליטיות בכנסת, השתדל בכל כוחו שהגר"ש גורן זצ"ל ויבדל"א הגר"ע יוסף שליט"א, ימשיכו לכהן בתפקידם כרבנים ראשיים לישראל. לאחר שכל מאמציו עלו בתוהו, נתמנה ב-א' בניסן תשמ"ג (1983)לכהן כרב הראשי לישראל, יחד עם יבדל"א הגאון רבי מרדכי אליהו שליט"א. בשנים אלה לחם רבנו בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים במדינת ישראל. מפסקיו החשובים כראש הרבנים לארץ ישראל, נודעים בין השאר, הכרעותיו בעניין קביעת זמן המוות, ויהדותם של עולי אתיופיה. במסגרת פעילותו כרב ראשי חיזק את מערכת הרבנות הראשית לישראל במספר תחומים: הרחבת הפיקוח על הכשרות, קידום מעמד הרבניים והדיינים, יצירת קשרים הדוקים עם גדולי הרבנים בגולה ומענה לשאלות מרובות שעלו על הפרק. כמו כן יזם הקמת כוללים ברחבי הארץ, שאברכיהם נשלחו לפעילות תורנית וחינוכית בחוץ לארץ. מאבקו של רבנו נגד הכוונה לגדוע חלקים מארץ חיינו החל כבר בימית. הרב צבי יהודה זצ"ל היה נתון אז בתקופת מחלתו האחרונה. על כן שלח את רבנו להורות לציבור כיצד לנהוג במחאתם נגד הגירוש. גם בשנות כהונתו כרב הראשי לארץ ישראל, כאשר נתגלו סדקים בכוונות על שמירת שלמות הארץ אצל מנהיגי המדינה, גילה את דעתו בתקיפות, כי אין למסור שום חלק מארץ ישראל לידי נוכרים. לאחר מכן, בתקופת הסכמי אוסלו והסכם וואי פרסם שוב את דעתו והכריע, כי אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. כך גם מאוחר יותר, בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם בגוש קטיף על מנת למסור את הקרקע לנכרים, עמד בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה, כפי שלחם על שלמות התורה הקדושה כל ימיו. באותה מידה, עמד בתוקף לאחר הגירוש, על כך שצריך לומר הלל ביום העצמאות ולא לשנות דבר בתפילה לשלום המדינה, ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת מצוות ישוב ארץ ישראל. כל ימיו לחם על האמת, ללא כל נגיעות או פניות אישיות. מעולם לא סבל נדנוד של שקר או בריחה מדרך הישר. חלק מיושרו היתה גם הצניעות והפשטות שבה חי. בהיותו רב ראשי לישראל, התגורר הרב בדירה קטנטנה בגאולה בעלת רהיטים רעועים. גם כאשר עבר לגור בשכונת קרית משה, בסמוך לישיבה, חי בדירה צנועה ופשוטה בתכלית. מעולם לא נתן שילווהו או שיעסקו עמו בגינוני כבוד. ראש ישיבת מרכז הרבכבר בשנת תשל"ז (1977), מונה רבנו על ידי הרב צבי יהודה זצ"ל לשמש כראש הישיבה לצידו.בשנת תשמ"ב (1982), עם פטירת ראש הישיבה הרב צבי יהודה זצ"ל, המשיך רבנו בהנהגת הישיבה יחד עם הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל ועמד בראשה עד סוף ימיו. רבנו היה גאון ופוסק, ראש הרבנים בארץ ישראל ומנהיג ציבור, אולם תמיד אמר שהוא בראש ובראשונה "ראש ישיבה". בשישים השנה שהרביץ תורה לעדרים בישיבת מרכז הרב, הקים רבנו עולה של תורה בארץ ישראל. מתחת ידו יצאו דיינים ורבנים, ראשי ישיבה ור"מים. ישיבות רבות, אולפנות וישיבות תיכוניות קמו בעידודו ונתמכו על ידו בכל רחבי הארץ. רבנו מסר את נפשו כל ימיו להעמיד תלמידים לאלפים, דאגתו ואהבתו להם הייתה ללא גבול. גם בימים קשים כשבריאותו היתה רופפת, תלמידי הישיבה היו בראש מעייניו. את שיעורו הכללי על סוגיית הגמרא הנלמדת מסר מדי שבוע בבית המדרש (יצוין כי בג' שבט תשס"ו, בשעה שאירעו מאורעות "עמונה", בהם נפצעו מאות מפגינים, בהם תלמידי הישיבה, על ידי כוחות יס"ם של משטרת ישראל, סירב הרב למסור את השיעור הכללי, באומרו כי בשעה שעם ישראל נתון בצרה, איננו מסוגל להעביר שיעור), אך בנוסף לכך התקיים שיעור מיוחד בביתו במוצאי שבת בספרי בעל קצות החושן ולקראת המועדים בהלכות הרמב"ם השייכות למועד הקרב. שיעור זה לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומד גדול הדור, כיצד הוא מקשה ומתרץ שואל ומפרק, עוקר הרים וטוחנן זה בזה, והיו דברי התורה שמחים כנתינתן בסיני. בשנים האחרונות לחייו, מינה את בנו ותלמידו המובהק שלא משה ידו מתוך ידו, ראש הישיבה הגאון רבי יעקב אלעזר כהנא שפירא שליט"א להעביר שיעורים כלליים לצדו בישיבה. לא רק תלמידיו זכו לאוזן קשבת ולהדרכות בתורה ובדרכי החיים. דלתו של רבנו היתה פתוחה תמיד לכל שואל ומבקש עד ימיו האחרונים ממש. כל שאלה בהלכה היתה מקבלת מענה, אדם הזקוק להדרכה או לעזרה וכל מר נפש ידע שאצל רבנו יקבל עצה או ליטוף, והכל במאור פנים ובשמחה כשעיניו הטהורות והחכמות חודרות עמוק לנפש השואל.בבוקר יום טוב ראשון של חג הסוכות, ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים בהר הזיתים, סמוך לקברו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - הרב צבי יהודה הכהן קוק, ושל קודמו ברבנות הראשית - הרב שלמה גורן. מספריו וכתביו· זכר יצחק- ספרו של רבי איצל'ה מפוניבז', שהוהדר על ידי הרב בצעירותו (יצא לאור שנית על ידי נכד אחיו הרב שלמה שפירא).· מנחת אברהם (שלושה כרכים)- לקט מתוך פסקיו ומאמריו ההלכתיים של הרב. הוצאת המכון ע"ש הרצי"ה, חלק א' - תש"ן, חלק ב' - תשנ"ח, חלק ג' - תשס"ג.· שיעורי מרן הגר"א שפירא- השיעורים הכלליים בתלמוד שמסר הרב בהיכל ישיבת מרכז הרב ונערכו על ידי הרב בנימין רקובר בשישה כרכים על אחת עשרה מסכתות: בבא בתרא, שבת-פסחים, כתובות-קידושין, יבמות-גיטין, בבא קמא-נדרים, בבא מציעא-סנהדרין. סדרת ספרים זו זכתה בפרס ירושלים וכן בפרס השר שפירא. הוצאת המכון ע"ש הרצי"ה, תשמ"ח - תשנ"ז.· מורשה- קובץ שיחות ומאמרים - בעריכת שמיר שיינטופ ויהונתן אביב. בין היתר בנושאים: תורה, ארץ ישראל, חינוך, הנהגת הציבור, צניעות, לימוד תורה לנשים, סירוב פקודה, חוקי המדינה, וכן דברים על ראשי הישיבה הקודמים - הראי"ה קוק, בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב שאול ישראלי. הוצאת המכון ע"ש הרצי"ה, תשס"ה.· מורשה- שיחות למועדים - בעריכת שמיר שיינטופ ויהונתן אביב. קובץ שיחות למועדי השנה המאגד בתוכו את שיחותיו של הרב בהיכל הישיבה. בספר ישנו חלק נוסף - קונטרס היושבת בגנים, המכיל בעיקר דברי תורה קצרים. תשס"ח.· הגדה של פסח - היושבת בגנים- הגדה לחג הפסח בצירוף רעיונות ופנינים על דברי חז"ל.· אמרי שפר- פנינים על התורה, שמועות והדרכות בלימוד. בעריכת הרב בנימין רקובר והרב יצחק דדון. תשס"ח.וכן יצאו מספר חוברות:· "יומא דריגלא"- שיחות שנאמרו בעצרת הזיכרון השנתית לרב צבי יהודה הכהן קוק, המתקיימת בתענית אסתר. הוצאת המכון ע"ש הרצי"ה, תשס"ב.· היושבת בגנים- בעריכת שמיר שיינטופ ויהונתן אביב. לקט דברי תורה על עניני הימים הנוראים כפי שנרשמו על-ידי השומעים . הוצאת המכון ע"ש הרצי"ה, תשס"ז. מבוסס על מאמרו של הרב אברהם ישראל סילבצקי שליט"א