דמותו ותורתו של מרן הגר"א שפירא זצל
  www.marechoen.022.co.il
מראה כהן גדול
יום ש', א’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
ראיון חשוב מאוד שנערך עם הרב לאחר פרשת "המחתרת היהודית", פורסם בתחומין כרך ה'.
11:11 (21/09/15) מראה כהן גדול

הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא גאולה ומקדש (שיחה עם הרב הראשי לישראל - נרשם ע"י העורך) ראשי פרקים: א. הצפיה לישועה 1. מה משמעות ה"צפיה לישועה" (שבת לא. א) האם זו מדה טובה או מצוה? 2. מה משמעות הדבר, צפיה שבלב, המתנה? 3. האם יש בידינו לקרב את הגאולה במעשים ? ב. הציונות והמדינה 1. האם וכיצד משתלבת הציונות ומדינת ישראל בתהליך הגאולה? ג. קנאות לכבוד האומה היש מקום למעשי קנאות של יחידים לכבוד האומה הבאים מתוך נהמת הלב? ד. חזון בנין בית המקדש 1. כיצד אפשר לקרב ולקדם את חזון בנין בית המקדש? 2. מה עם מצות קרבנות? ה. על לימוד הקבלה בימינו היש ענין מיוחד בלימוד הקבלה בימינו, עם התקרבות אור הגאולה ? נספח : מכתב בעל "לשם שבו ואחלמה" על לימוד הקבלה v v v א. הצפיה לישועה 1. מה משמעות ה"צפיה לישועה" (שבת לא. א) האם זו מדה טובה או מצוה? צפיה לישועה היא מצוה, והיא כלולה במצות האמונה בה', וכן אומר הסמ"ק במצוה הראשונה למנינו : "לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבד מושל מעלה ומטה ובד' רוחות כדכתיב אנכי ה' אלקיך וגו', וכתיב, וידעת היום והשבות אל לבבך... לידע, לאפוקי מן הפלוסופים שאמרו שהעולם נוהג מאליו במזלות... אכן הקב"ה מנהיג את העולם כולו ברוח פיו, והוא הוציאנו ממצרים ועשה לנו כל הנפלאות... ובזה תלוי מה שאמרו חכמים ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו ציפית לישועה, והיכן כתוב מצוה זו, אלא ש"מ בזה תלוי, שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב אנכי... ועל כרחין מאחר שהוא דיבור (אחד מעשרת הדברות) הכי קאמר, כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלוקים ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם, וכן יושיענו ברחמיו שנית כדכתיב ושב וקבצך מכל העמים וגו'. (הגהה - אם כן צפית לישועה מצוה כתובה היא מאנכי, ולכן שואלין עליה, ע"כ)". יוצא מכאן כי זו לא סתם מצוה אלא חלק מי"ג עיקרי האמונה. וכן נאמר ברמב"ם. לא רק שחייבים להאמין בביאת המשיח, אלא צריך לצפות לבואו. וז"ל בהל' מלכים פי"א, א' : "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבנו...", הרי שיש להאמין ויש לחכות לו. 2. מה משמעות הדבר, צפיה שבלב, המתנה? כיצד מצפים ? צפייה זו אינה רק בגדר רפרוף מחשבה בעלמא אלא דורשת עבודה, עבודת הלב, כבכל ענין של אמונה. דרך משל, יש שקונה כרטיס פיס בזול תוך סיכוי קלוש שיזכה בפרס גבוה, ומי שאינו מאמין אינו קונה. כלומר, מי שמאמין מצפה ואף מוכן לשלם עבור כך, ומי שאינו מצפה, כנראה גם לא מאמין, שכן אם היה מאמין בדבר חשוב כל כך כמו ביאת המשיח שכרוך בו תיקון העולם ודאי היה מצפה לכך. אמונה זו לא קלה היא, ר' לוי יצחק מברדיטשב היה שוהה כל יום באמירת י"ג עיקרים, לאחר שאמרם שמעוהו לוחש - לוי יצחק, עדיין אינך מאמין, תגיד עוד פעם! "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה"'. אמונה צריכה חזוק ואמוץ, ולהתחיל כל פעם מחדש. החפץ חיים היה מזרז ללמוד קדשים, פן יבוא המשיח, יבנה המקדש, ויהיו לנו בזיונות, שלא נדע איך נעשה עבודת המקדש. הוא בקש מרבנים שיכינו רשימות של כהנים ולויים שיהיו מוכנים ועומדים לעבודה. זו צפיה לישועה. הגמ' מלמדת אותנו צפיה לישועה. בע"ז ט, ב אומרת הגמ' כי בהתקרב הגאולה "אם יאמר לך אדם בחו"ל קח לך שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד לא תקח", ומסביר רש"י - "שהוא קץ הגאולה ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך ולמה תפסיד הדינר"? אם היהודי בתפוצות היה באמת מצפה לישועה בזמן הגאולה לא היה משקיע כסף שם לשם רווח, שכן הכל ילך לאיבוד כשיבוא המשיח. רואים איפוא שיש מדרגות רמות באמונה שלימה. 3. האם יש בידינו לקרב את הגאולה במעשים ? אם בידינו להביא קרוב הגאולה הרי זה בקיום חובתנו. אנו עבדי ה', החייבים לעשות רצונו בלימוד תורה במעשי מצוה ופעולות חסד. אנו מאמינים גם כי כשעם ישראל זכאי, ושומע בקול ד', הוא גורם לקירוב הגאולה. יש גם מצוות שנאמר עליהן במיוחד שמקרבות את הגאולה, כצדקה (ב"ב י, א) וכמובן תשובה (ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ט), אך אנו צריכים לקיים את המצוה לשמה, שלא על מנת לקבל פרס, תוך צפיה לישועה. אין לנו סגולות ופטנטים לביאת המשיח. אדרבא המאמין בסגולה כזו מקטין את האמונה. למשל, כפי שפורסם לאחרונה יש שחשבו כי ע"י הפלת המסגדים בהר הבית נקרב את המשיח, כאילו הקב"ה רוצה להביא את המשיח אלא שהמסגדים מפריעים לו, ובא בחור צעיר ועוזר לו, כביכול ע"י דינמיט. זה נורא ואיום, זהו פגם חמור באמונה, כאילו הקב"ה צריך לסיוע כזה להביא את הגאולה. הסיוע הוא רק ע"י תפילה ומצוות, יש ליזהר אף ממצוה כסגולה. כאשר גדול בתורה אחד רצה לחדש בירושלים תקיעת שופר בר"ה שחל להיות בשבת, בנוסף לנמוקים ההלכתיים טען גם כי מצוה זו תביא את המשיח, ועל כך יצאו כנגדו. כבר הגמ' אומרת למה תוקעין, רחמנא אמר תקעו (ר"ה טז, א), אף שידוע כי יש בשופר סודות גדולים. אנו מקיימים מצות אך ורק מפני שאנו עבדי ד', והקב"ה הטוב בעיניו יעשה. ב. הציונות והמדינה 1. האם וכיצד משתלבת הציונות ומדינת ישראל בתהליך הגאולה? בשאלה זו יש קצת ערבוב מושגים. ציונות תמציתה היא לדעתי רק דבר אחד - מדינה יהודית. התנועה הציונית פעלה בשטח המדיני, אך חדוש המושג של ציונות מופיע לראשונה בספר "דרישת ציון" של רצ"ה קלישר. בשלב השני התגלגל המושג של ציונות לתנועת "חבת ציון", שהיתה מעורבת, ובחלקה העיקרי היו יהודים דתיים, כשבראשה עמדו גם גדולי הדור, ר' שמואל מוהליבר, הנצי"ב מולאזין, ר' דוד מקרלין ועוד. הגלגול השלישי הוא - ציונות מדינית. מכיון שבשלב זה נוהל הענין בחלקו הגדול ע"י חילוניים הסתייגו מהתנועה הרבה רבנים ולא רצו להשתתף בתנועה לא דתית, ובחלקה אנטי דתית, כפי שהיתה בזמנו. על כל פנים מובנה המקורי של "ציונות" היה קיום מדינה יהודית בא"י עוד לפני בוא המשיח. היסוד הוא ברמב"ן, בהוספותיו לספר המצוות, מ"ע ד', כי מצות "עלה רש", היא מצוה לדורות. החל מיהושע, מצווים אנו בשלטון מדיני בא"י, "... שנצטוינו בכיבושה ובישיבתה". זו היא ציונות של יהודים דתיים. חידושו של הרב קלישר הוא כי גם בזמנינו יהודים שלמים, הם מי שיושבים בא"י, במדינה שלהם. במלים אחרות - ביטול הגלות. וביטול הגלות ועצמאות ישראל וחיים שלמים של תורה בא"י יתכנו גם לפני שהקב"ה יביא את המשיח. אך כיצד יתואר מצב נורמלי בלי בית מקדשו לכן התאמץ הרב קלישר, בחלק מספרו, להוכיח כי אפשר בימינו לחדש את הקרבנות. לזה התנגדו רוב הרבנים מסיבות הלכתיות שונות. כך למשל, הגאון ר' דוד פרידמן, מגדולי המתנגדים, כותב בסוף קונטרסו, בראש ספרו "שאלת דוד", כי אם יחדלו לדבר בענין בנין המקדש בזמננו הוא יהא נטפל לעושי מצוה, ולהיות חבר בחובבי ציון, וכן עשה. אמנם כבר בהתעוררות הענין וביחוד כשזה התחיל להצליח ולתת פרי, יש משום התנוצצות גאולה, כלשון הגה"צ הרב אלי' מגריידיץ - ואצלי ברור שאם יתחילו ק"ל משפחות לעבוד אדמת הקדש תהי' התחלת הגאולה. וכלשון הגר"י מקוטנא - קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אך כאמור לאו דוקא זו המטרה, שכ"ז בידי שמים,בעתה או אחישנה, אבל מצידנו המטרה להיות יהודי שלם. עם נורמלי, הגר בארץ ישראל ומשוחרר מעול הגוים והגלות. בספר שיבת ציון אוסף מכתבים בענין זה בו מובאים תשובות רבות של גאונים מפורסמים, שאם כי לא נוכל לומר שנמצאים שם שמות כל גדולי הדור, אבל אפשר לומר ששמות יותר מפוארים ומקובלים בדור לא היו. הבעיה התורנית של שיתוף עם חפשים בדעות, ובמיוחד שמאלו היו מנהיגים שהצהירו שרוצים לבנות את הארץ בהתאם לדעותיהם והשקפותיהם נגד מצות התורה, היא בעיה מיוחדת שאינה קשורה כלל לענין הכרת ערך שיבת ישראל לארצו ושחרור מעול הגויים. היו רבנים שסברו שלמרות הכל הערך של א"י הוא כה חשוב לאומה, ומכיון שרק בשיתוף כל האומה בזה הענין יצליח, ע"כ יש לשתף פעולה בבניינה. אסמכתא לזה במה שמסופר בגמרא בב"ב כי בבא בן בוטא נתן עצה להורדוס הרשע לבנות את בית המקדש למרות שאסור היה לו לתת לו עצות. אלא משום שבלעדיו, בהיותו מלך בא"י, אי אפשר היה לבנות את בית המקדש, כי רק מלכות ישראל יכולה לעשות זאת. ויש עוד ראיות כאלו לפיהם ישובה של א"י מחייב דוקא שיתוף כלל ישראל. והוא חלק מהעקרון של אחדות ישראל, וראויה קדושת א"י להגביר את אחדות ישראל. בנקודה זו לא היתה דעה מכריעה אצל הרבנים כמו לגבי תנועת חיבת ציון. ועל כן הרבה עמדו מרחוק, והסתייגו מהתנועה הפוליטית של הציונות. היו הבדלים בין רבני פולין לרבני ליטא, בין רבני אונגריא ורבני ארצות הברית. המתנגדים גם לא האמינו שע"י שיתוף כל חלקי האומה יתגברו הסיכויים של בנין הארץ, ועל כן התנגדו בכל עוז להסתדרות הציונות. עכ"פ באשר לנקודה העיקרית של הציונות המקורית של רצ"ה קלישר, הנצי"ב וחבריהם, נשאר אותו יחס כשהיה, ועד היום נקודה זו של הציונות - עצמאות ישראל ושחרור מעול הגויים, היא נחלתם של רוב הרבנים. וההכרה בהכרח קיום מדינת ישראל היא נחלת האומה כולה, כמעט כל מנהיגיה הרוחניים, וזאת בלי כל קשר ליחסם כלפי ההסתדרות הציונית שבתור ארגון תופס חלק זעיר של האומה, וההשקפות האנטי דתיות של רוב מנהיגיה הפריעה מאד ליהודים דתיים רבים. העולה מן האמור כי קיומה של מדינת ישראל עצמאית ומשוחררת מעול הגויים הוא עניין של תורה, גם אם המצב הרוחני בארץ אינו שפיר, כמו שהיה ערך למלכות ישראל בארץ בזמן בית ראשון, שנאמר אז - ויעשו הרע בעיני ה', ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, ואעפ"כ כשגלו מן הארץ ראו בזה אסון נורא ותקנו צומות לדורות. יהודים שומרי תורה ומצוות רואים במדינה היהודית מעשה ה' ולא ח"ו של סיטרא אחרא, שזה נראה להיות קרוב לקצוץ בנטיעות, כאילו לא הרבש"ע מנהיג את העולם. אנו מאמינים בהשגחה. לישראל יש סימנים, גם סימני גאולה. כשנעמי רוצה לחזור לא"י היא לא אומרת - נגמרה הבצורת, אלא - כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. היא רואה בארועים הפשוטים רק את יד ה'. אף אנו נאמר כי פקד ה' את עמו לתת להם מדינה. כל סימני הגאולה : קיבוץ גלויות, עצי ישראל נותנים פרים, היוקר יאמיר וכו', הם פקידות, ומי שחזק באמונה נתפס להם מתוך צפיתו לישועה. כך סברו והאמינו גדולי ישראל בתורה ובאמונה בדור הקודם. מי שאינו חזק בציפיה לישועה אינו רואה כלל תהליך גאולה. אבל הכל שוים לגבי ערכה של המדינה כשחרור מעול הגוים והגלות. מצוות ועבירות - זהו גם בא"י ענין של בחירה, והוא מעיקרי האמונה שהכל צפוי והרשות נתונה. ג. קנאות לכבוד האומה היש מקום למעשי קנאות של יחידים לכבוד האומה הבאים מתוך נהמת הלב? קנאות פנחס היא הלכה מיוחדת במקרה מסוים. כך נמסר בקבלה כי הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, ואין ללמוד ממנה למקום אחר. יש עבירה מיוחדת במי שבא על גויה, כפי שנאמר ברמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ב, ובהקשר זה הותרה קנאות, ודוקא בשעת מעשה ממש. אך אין להסיק מהלכה זו, מעשי קנאות אחרים, שכרוכים באיסורים. אמנם קיים מושג של "גדולה עבירה לשמה" ויש שעבירה נדחית מפני מצוה אחרת, אך אלו מקרים נדירים שמסורים לשקול דעתם של גדולי האומה. אין לו לאדם לפסוק לעצמו בענינים מורכבים אלו, ובפרט הנוגעים לכלל ישראל, אלא חייב לשאול דעת רבנים גדולים שמקובלים באומה. ועיין בארחות חיים (לר"ח מוולז'ין) סי' קלב מ"ש על עבירה לשמה, שלא שייכת בזה"ז. למשל, כזכור לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, היה יהודי בשם גרינשפן שהרג את הקונסול הנאצי בפריס, כמחאה או נקמה נגד מעשי הנאצים. אולם בכך גרם בעקיפין לרדיפות יתר, ולפוגרום ליל הבדולח הידוע לשמצה. ד. חזון בנין בית המקדש 1. כיצד אפשר לקרב ולקדם את חזון בנין בית המקדש? חזון זהו ענין של אמונה. יהודי אמיתי יודע כי בלי בית מקדש איננו יהודים שלמים. כבר ציינתי את נסיונו של הרב קלישר להחזירנו למצבנו הטבעי בזה"ז ע"י חידוש העבודה במקדש, ונחלקו עליו בזה כל גדולי הדור. יהודי אמיתי בוכה על חורבן המקדש, ומצפה לבנינו וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה (תענית ל, ב). הגרי'ל דיסקין גר בעיר העתיקה מול הכותל, ובקשו הרופאים להעבירו לדירה אחרת, כי בכל פעם שהיה פותח חלונו ורואה את המקדש בשממונו היה פורץ בבכי, בכיה שפגעה בבריאותו. לפני מלחמת ששת הימים, היינו ראשי הישיבה ומתלמידיה נוהגים לסור למוסררה בחגים להשקיף על הר הבית, כדי לעורר כסופינו למקדש. 2. מה עם מצות קרבנות? תורת הקרבנות היא רצון אבינו שבשמים, כאמור בתורה. צריכים להיות מלאי אמונה בתורה מן השמים, להדבק בתורה ולהאמין בקדושתה. את הפסוק "רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים" (דברים ד, ט) מונה הרמב"ן עה"ת שם כמצות לא תעשה מיוחדת - לחיות ולחוות את מעמד הר סיני, "כי ה' עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם". יש ללמוד הרבה תורה ואמונה, להדבק בתלמידי חכמים, ולא יהיו פקפוקים במצוה. על הפסוק כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם (דברים לב, מז) דורשים חז"ל : "ואם ריק הוא מכם הוא, ולמה מפני שאין אתם יגעים בתורה..." (ירושלמי פאה פ"א ה"ה). מעבר להלכה עצמה יש סודות גדולים במעשי הקרבנות, אך בראש וראשונה גם בלי הבנת סודות התורה די לנו בצו התורה, רצונו של הבורא. על הפסוק "אשה ריח ניחוח לה"' אומר רש"י - נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. כשלא נעשה רצונו ית' העולם חסר. המשנה בכריתות פ"ו מ"ג מספרת על בבא בן בוטא שהקריב קרבן כל יום כי לא יכל לסבול חשש חטא. ירושלים נקראת עיר משוש מפני שלא לנו לילה אחד עם חטא, שקרבן תמיד מכפר. יהודי בא לפני הרבי מאפטא ותנה בפניו צרותיו. הרבי נחמו ועודדו, ולפני שיצא אמר לו, לעם ישראל קרתה היום צרה גדולה יותר, נבהל אותו יהודי ושאל מה קרה ? לא הקריבו היום קרבן תמיד - ענה הרבי. עם כל זאת יש לנו ליזהר במורא מקדש. הכסופים לבנין הבית הם רצויים ואמתיים, אך אסור לנו לפרוץ גדרי הלכה כדי לבטא אותם כסופים. כבר פסקו כי איננו רשאים כיום ליכנס למקדש כשאנו טמאי מתים, ואין אפשרות מבחינת הדין להקריב שם קרבנות עד כי יבוא מורה צדק, ואין אהבה סותרת שורת ההלכה. ה. על לימוד הקבלה בימינו היש ענין מיוחד בלימוד הקבלה בימינו, עם התקרבות אור הגאולה ? בנושא לימוד נסתר, הנה זה המקום לפרסם את מכתבו של בעל הלשם זצוק"ל להגאון מהרי"י הרצוג זצ"ל שהיה בקיא בבלי וירושלמי עד לאחת, וכל דבריו הם תורה, ואל נחשוש שכל אחד יקיש עצמו לגדולתו של מהרי"י הרצוג זצ"ל ויאמר אף אני אעשה כן. וידוע מ"ש בקביעות לימוד זה, ר"ח ויטל בעץ חיים , על לימוד בדורות האחרונים, והגר"א בביאורו במשלי, ובתיקונ"ז, ובמובאות שבאבן שלמה, ובארחות חיים לר"ח מוולוז'ין [וגדולי תלמידיו הקיפו גם בלימוד הנסתר], וכן החפץ חיים כפי שכתב באגרות בנו הגאון ר' ליב, ובכתבי ואגרות מרן הגראי"ה קוק זצ"ל. והנה ישנם דברים בלימוד זה שאין ללמדם אלא מפה לפה מפי רב, ובהגבלות שקבעום קדמונים ויש נושאים המובנים גם למי שפחות מארבעים לבינה, המקנים חיות יתר בתורה ובמצוות ובזיכוך המידות ויר"ש גדולה, ואהבת השי"ת, המתרחבים והולכים, וע"ז כתבו רבותינו הנ"ל. וע"ז גופא צריך רב שיברר לו ויראה לו מקום בזה. כל זה על עיקר המצוה של לימוד מקצוע זה שבתורה, אבל אין לשנות מסדר הזמנים. שבודאי שמה שמקובל בישראל אין לשנות, ואין לשנות מסדרי הישיבות כל-שהוא. כמקובל מדור לדור. שכל אדם צעיר לימים צריך לראשונה למלאת כרסו בגפ"ת בלימודיו הוא. וכשיגיע למדרגה חשובה ברבות הימים ונפשו חשקה בחלק מהנסתר המלהיב את הלב באמונה ואהבת ד'. ולעליה במדות ויר"ש, בסור מרע ועשה טוב, יעשה לו רב שמלא כרסו בבשר ויין ומפורסם בחסידותו, אשר יכוון אותו בדרך נכונה. ועיין בצוואת הגאון בעל חוות-דעת אות ט', כי לזה צריך לדעת מתי ומה וכמה, וכחוק לא יעבור. ובלא הדרכה זו יש חשש שלא רק שלא יצליח אלא גם יבוא לכשלון רוחני. וכבר ראינו בזמנינו למי שנכשלו והכשילו אחרים וד"ל, וכפי שהזהיר ע"כ ר' חיים ויטל בסוף ההקדמה לעץ-חיים על מי שאינו נוהג בפרישות ובקדושה יתרה כי הוא בסכנה ובו'. וכתב הרמב"ן בהקדמה לתורה "ואני הנני מביא בברית נאמנה וכו' לבל יסבור סברה ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב סתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולתי מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין וכו' וכול'. שהאריך באזהרות נמרצות, וכל דיבור ודיבור של רמב"ן זה צריך ביאור, ואכמ"ל. ומרן הגראי"ה קוק זצ"ל שהרחיב הרבה בנידון חיוב זה הנה בישיבתו בירושלים לא שינה שינוי כל שהוא בסדרי הלימוד בישיבה מכפי הנהוג בכל הדורות, אם כי היו תלמידים גדולים בשנים ומלאים תורה ויר"ש, (והדגיש במיוחד לימוד ספר הכוזרי עפ"י דברי הגר"א במעשה רב "שהוא קדוש וטהור ועיקר אמונת ישראל והתורה תלוין בו", מלבד שאר ספרי יסוד האמונה שחובה על בני תורה ללמדם). ויש לציין בזה מ"ש באגרות הרמב"ן, תשובת ר' האי גאון :* ולא תמצא יראת שמים ויראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה אלא במתעסקים במשנה ובתלמוד ומי שהגיע לכך הוא אשר עליו דברו רבותינו הקדושים על לימוד ד"ת בנסתרות להתעלות בקודש להיות מהדבקים במי שאמר והיה העולם כמו"ש חז"ל עה"פ ולדבקה בו. וראה מ"ש בתשובות זקן אהרן הקדמון שאף ברבו שלמד לפניו בענינים אלו של קבלה. יש לדין של מורה הלכה בפני רבו, ואכמ"ל. נספח : מכתב בעל "לשם שבו ואחלמה" על לימוד הקבלה* בעה"י, יום ב' י"א מנחם אב, תרפ"ד, ירושלים, עיה"ק ת"ו. שפעת שלומים ממרומים להרב הגדול מעוז ומגדול כ"ו כ"ו יושב על כסא הרבנות להורות לעם ה' חוקי א-ם ותורותיו ירום כסא מעלה מעלה לפני שמש ינון שמו מהור"ר יצחק אייזיק הלוי הערצאג שליט-א ויאר נרו לעולמים! מכתבו הטהור מכ"ה תמוז הגיעני נכון בעש"ק העבר. ראשונה אשלם חובתי לרומע"ל שליט"א על טרחתו והשתדלותו להיטיב לי בדבר היתר הכניסה לארץ הקדושה אשר טרח בזה רום כבודו עבורי, רוב תודה וברכה לרום כבודו ע"ז ישא ברכה מאת ה' להתברך ממעון הברכות בכל אוות נפשו סלה, ומה שלא כתבתי את תודתי עד כה הוא משום כי בסיבת הדרך קשה שהיה לי בנסיעתי הייתי מוטל על ערש דוי כמה שבועות ל"ע, וזה איזה שבועות שקמתי ממטתי תהל"א ית"ש ועדיין אני חלוש מאד ל"ע וזהו הסיבה למניעתי כתיבתי לרום כבודו שליט"א עד כעת. ועתה אשוב להשיב לכבודו על דברי מכתבו, והנני אמר כי כל מה שרואה כבודו בדברי המקובלים ראשונים ואחרונים בחכמת הנסתר הנה עיקרן הם כולן מזוה"ק ותיקונים כי שם הוא כל צרי וכל דבש וכל נופת צופים מכל נועם ועדן ועונג אשר מתענג עין כל רואה מדברי המקובלים הנה עיקרן הם רק בזוה"ק. ומשם שאבו כולם אלא באשר שדברי הזוה"ק הם סתומים וחתומים, לא השיגו האחרונים לשאוב מזוה"ק עצמו ולכן כל דבריהם הוא רק על קבלת הראשונים ולא הביאו את הזוה"ק אלא רק מעט מן המעט והוא בסיבת כי קצרה ידם מלהשיג את דברי הזוה"ק וכל מה ששאבו הוא רק מקבלת הראשונים לבד, וקבלת הראשונים שאמרתי, כוונתי הוא על קדוש ה' הרמ"ק ז"ל בספרו הפרד"ס ושאר ספריו ועל מרן קודש הקדשים האריז"ל, כי עד הרמב"ן ז"ל ועד בכלל היה כל חכמת הנסתר בהעלם מאד וכל דבריהם הוא רק ברמז לבד ולא התחיל התגלות החכמה אלא רק מספרי הר"מ גבאי ז"ל בספרו עבודת הקודש ובפרט אח"כ ע"י ספרי הרמ"ק ז"ל כנז', אמנם כל דבריהם הוא רק בחיצונית הקבלה לבד אבל פנימית הקבלה הנה הוא נתגלה רק ע"י מרן קודש הקדשים האריז"ל כי אליו נפתחו שערי השמים ונתגלה על ידו כל סתרי מרומים בכל ספריו אשר זכינו להם וכבר כתבתי בספר הקדמות ושערים דף נ"ט ע"א ורשמתי שם כל ספרי האריז"ל בפרטות. והנה הארכתי בזה לכבודו הגם שכ"ז הנה אינם לתשובה על מכתבו כלל עכ"ז לדעתי אינם למות"ר. ומצאתי אותם לדברים ראוים ואתו הסליחה, אך מה שנוגע לתשובה על מכתבו הנה מן הראוי היה לרום כבודו שליט"א להודיעני באיזה ספרים מחכמת האמת שכבודו ראה אותם והסתכל בהם, ובאשר שלא הודיעני בזה מוכרח אני לכתוב לו. כי מתחילה הנה ראוי לכבודו ללמוד (מעט לכל הפחות) בספרי הרמ"ק ז"ל, ואם שספר הפרד"ס הוא ספר ארוך וגדול בכמותו, נוסף על איכותו. הנה ראוי לכבודו להשתדל להשיג את ספר עסיס רימונים שהוא קיצור מספר הפרדס ונחוץ מאד ללמוד אותו מתחילה וישתדל כבודו להשיג את ספר עסיס רימונים הנדפס במונקאטש במדינת עסטראך, ע"י הרב ר' ישראל יהודא שפירא כי הוא הגיה אותו היטיב, ואחרי שילמוד אותו ילמוד כבודו את ספרי הקדמות ושערים כי לדעתי הוא יפה מאוד למתחילים ויקבל ממנו תועלת גדול בע"ה לכנוס עי"ז לפני ולפנים בספרי קודש הקדשים של מרן האריז"ל. ואל יחשוד אותי כבודו לנגיעה בזה, כי כן ידעתי מכמה מקובלים מפורסמים שיעצו למתחילים ללמוד את ספרי הקדמות ושערים ולא ראיתי שום ספר יפה למתחילים יותר ממנו. ואפשר לכבודו להשיג אותו בשאלה אצל אחי אשר בדובלין, ואם רום כבודו שליט"א רוצה בו להשיג אותו, כמדומה לי שבעיר שאוועל שהוא מקומי שהייתי שם קודם הגירוש הנה נמצא שם עדיין איזה ספרים ממנו ואכתוב שם שישלחו לכבודו, אם רוצה בו. אחר שילמוד את ספר הקדמות ושערים יתחיל ללמוד את ספר העץ חיים אשר להאריז"ל, ומה טוב היה אם ישיג כבודו את ספר עץ חיים אשר מדפוס ווארשא בשנת תרנ"ב, כי הוא נדפס עם באורים קצרים המוכרח למתחילים ואם לא ישיג את העץ חיים מדפוס וורשא, הנה באשר שהוא קשה ללמוד למתחילים בלא ביאור, הנה יש עכ"פ עצה בזה, כי כל העץ חיים כפי אשר הוא מסודר לפנינו הנה הוא מסידור הר"מ פאפרוש ז"ל שסידר אותו וקיבץ אותו מכמה ספרי האריז"ל, היינו מספר אדם ישר ומספר הדרושים ומספר אוצרות חיים ועוד מכמה ספרי כת"י אשר להרח"ו ז"ל. ורשום שם על כל פרק ופרק, מ"ת, שהוא ר"ת מהדורא תניינא. מ"ק, ר"ת מהדורא קמא. מ"ב, ר"ת מהדורא בתרא, וכל פרקי המ"ת הם רק הספר אוצרות חיים והוא ספר נקל ללמוד גם למתחילים וראוי לכל מתחיל ללמוד את פרקי המ"ת כולם. והגם שבספר עץ חיים הנה הם מפוזר ופורד זה מזה כי הר"מ פפרוש ז"ל סידר בינתים את פרקי המ"ק ופרקי המ"ב וכן כמה דרושים מספר הדרושים. עכ"ז הנה פרקי המ"ת הם הולכים כסדר זא"ז מהתחלת עץ חיים עד סופו. וכאשר ילמוד את כל פרקי המ"ת כולם יהא אפשר לו אח"כ להבין גם את פרקי המ"ב וכן פרקי המ"ק וכל הדרושים כולם. ואז יופתח לפניו שערי אורה בכל דברי האריז"ל ובכל ספרי המקובלים ראשונים ואחרונים. כ"ז ראיתי לכתב לרומע"ל שליט"א כעת לתשובה על מכתבו ואם לא יספיק לו אותן הדברים אשר במכתב זה ייטיב נא כבודו לכתוב לי שנית ואשיב לו בעה"י ובל"נ, ככל חפצו כל מה שיחנני השי"ת להפיק רצונו בכל מכל ככל. המכתב הזה כתבתי ע"י אחד מבני ביתי, נכדי הילד, באשר שכהו עיני ל"ע ואין באפשרי לכתוב בעצמי וכתבתי כ"ז ע"י הנ"ז אשר מפי יקרא אליו הדברים, ולא נודע מזה לזולתו מאומה. הנה כעת אני עוסק בהדפסת ספר אחד מספרי אשר חנני ה' והוא ג"כ ספר גדול בכמותו נוסף על איכותו וכבר נדפס ממנו איזה קונטרוסים ואשלח לו בקרוב הקונטרוסים הראשונים הנדפס ממנו. ואקוה שימצא בו ברכה ועונג ונחת ובפרט הדרוש הראשון שבו אשר העמדתי אותו במקום הקדמה להספר. הנה אקוה שהיה בעה"י לעונג לכל רואיו ואשלח אותן בל"נ בקרוב לרום כבודו שליט"א. ובבקשה מאוד שלא ישלח לי בעבור זה שום מחיר, חלילה וחלילה, כי הוא נגד כבודי ורצוני. וגם על השילוח הרי יש לי מה 10- שילינג אשר שלח לי רומע"ל שליט"א והוא מספיק לי על ההוצאה, די והותיר. יהא ה' עם כבודו להאיר עיניו במאור תורתו גם בחלק הנסתר מתורתינו הקדושה כי הוא ית"ש לא ימנע טוב מכל החפצים בו. וכבר נאמר אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני. דברי ידידו המברכו שיתברך ממעון הברכות מלו"נ, שלמה המכונה עליאשאוו * ראה כתבי הרמב"ן, שהוציא לאור הרב שעוועל. ח"א עמ' שמט. אוצר הגאונים סוף חגיגה. מלואים ושו'ת הריב"ש סי' מה. * בעזבונו הספרותי של הרב הרצוג זצ"ל בהיכל שלמה בירושלים נמצא מכתב זה שנכתב ע"י הרב המקובל, ה"ר שלמה אלישיב זצ"ל, בעל "לשם שבו ואחלמה" (ולספר זה מתכוון, כנראה, המחבר בסוף מכתבו), שהיה "הגדול שבמקובלי הדור" כביטויו של מרן הרב קוק זצ"ל (אגרות ראיה ח"ב סי' תע"ג), אל הרב הרצוג זצ"ל, ובו הדרכה בדבר לימוד הקבלה (על יחסו של הרב הרצוג לקבלה ראה עוד שו"ת היכל יצחק ח"א בהקדמה עמ' 21). לאור דברי הרב הראשי שליט"א על הקבלה חשבנו לנכון לצרף לדבריו תשובה זו. להנהלת .היכל שלמה. ובנו של הרב הרצוג זצ"ל, נשיא המדינה יבלח"א. תודה על רשות הפרסום - המערכת.