דמותו ותורתו של מרן הגר"א שפירא זצל
  www.marechoen.022.co.il
מראה כהן גדול
יום ה', כח’ בסיון תשע”ז
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
מכתב מפורט במענה לשאלות של בחור ישיבה חרדי בעניין דברי השמצה חריפים כלפי ההולכים בדרכו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל. המכתב עוסק בנושאים הבאים: שמיטה, מדינת ישראל ומצות ישוב ארץ ישראל, שינוי הברה אשכנזית, שמיטה והיתר המכירה, הרבנות הראשית, אהבת תלמידי ישיבות, גדלות באמונה, ישיבת מרכז הרב, שמירת הלשון
14:40 (21/09/15) מראה כהן גדול

אגרת של מרן הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל, במענה לתלמיד ישיבה אחד (שבט התש״מ).  נדפסה בירחון "עיטורי כוהנים" מספר 19. שמיטה: מה שכתבת: "הפוסק אצלנו בישיבה אמר לי שהחזו"א סובר שישראל העובד בשדה גוי, הפירות אסורים משום ספיחין" – החזו"א לא אמר אלא הסתפק בדבר וכתב את הדברים דרך הערה (בפסקי הרב ר' קלמן כהנא שנכתבו בהדרכת החזו"א לא מובא דין זה בפועל אלא רק באריס בשדה של גוי, ואריס הרי יש לו חלק בפירות ואינו בפועל) וכיון שהדבר בספק גם לדעת החזו״א הרי ספק ספיחים מותר. והעיקר שבמהר״י קורקוס מפורש שאי״ז ספיחין ומותר, ונפשט ספיקו של החזו"א. מ״ש ”שיש איסור בנ״ל משום משומר ונעבר לפי מנהג ירושלים שסומכים על הב”י" - הב”י בשו״ת אבקת רוכל אינו מחמיר בפירות גוי אלא להיפך, הב״י סובר שאין כלל קדושת שביעית בפירות גוי ומנהג ירושלים הוא כפי פסק הב״י, כמשו״כ החיד״א, ולא כמבי״ט שנחלק עליו. עוד על מנהג ירושלים, מנהג זה של ירושלים אינו רק מלאחרי פסקו של הב״י , אלא להיפך, מנהג ירושלים קדם לפסקו של הב״י והוא אחד המקורות העיקריים לפסקו של הב״י, עיי״ש באבקת רוכל. ועוד על מנהג ירושלים לא רק בפירות גוי הקילו, אלא מנהג ירושלים הוא דווקא להקל גם במשומר ונעבד אפ״י של ישראל, כך קובע בספר משנת ר״ע להרב, ר' עקיבא פרוש שהיה מראשי הקנאים בירושלים בזמנו. כתבת: ”שמעתי שהחזו״א הקיל במשומר ונעבד אך ורק כדי שלא יבואו לסמוך על היתר המכירה” - דברים אלו הם חילול כבוד התורה. עשית את החזו״א זצ״ל לסוחר בהלכות שביעית, כאילו דעתו באמת היא שמשומר אסור, אבל אם יפסוק כך חשב שהדבר יגרום לסמוך על היתר המכירה, וע״כ שינה את פסקו והיטה את הדין והורה להיתר נגד האמת. מזעזע לראות שכך כותבים בני תורה בניחותא על דברי תורה, דברי אלוקים חיים, כאילו זה פוליטיקה של עסקנים, ופוגעים בכבודו של אותו גאון וצדיק. זה חלק ממצב של אורייתא בגלותא, המתגלה מכל המכתב שלך. מדינת ישראל וגלות: כתבת שאינך מבין למה שלטון גויים הוא גלות ושלטון יהודים חילונים אינו גלות, בקושי אני משכנע עצמי לענות לך, עיקרי אמונה פשוטים סתומים בעיניך, מצב כזה אצל בני תורה ה' ירחם, כלל ישראל אינו בני ישיבה בלבד, אלא זרע אברהם יצחק ויעקב, כל אלו אשר בשם ישראל יכונו, ברית בין הבתרים והבריתות והשבועות שהשי”ת כרת עם אבותינו הוא לכל זרע אברהם יצחק ויעקב צדיקים בינונים ורשעים, ועל כלל ישראל כולו נאמר: "בנים אתם לה' אלוקיכם", הגלות החלה כשנחרבה ירושלים וא”י נכבשה ע"י הגויים, וע״ז אנו צמים ד' צומות. לפני כן היו מלכים בישראל שהיו עובדי ע”ז שטופים בעריות ושופכי דמים, - וע״ז נאמר: "ויעשו הרע בעיני ה'", אבל אז זה לא היה גלות, אלא שלטון של רשעים בלבד. ובירבעם השני שגם עליו נאמר: "ויעש הרע בעיני ה'", נאמר עליו: "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת כי ראה ה' את ישראל מורה מאוד ואפס עצור ואפס עזוב וכו' ,ויושיעם ביד ירבעם בן יהואש". מדינת ישראל בבית ראשון היתה של כלל ישראל, ולא של המלך ירבעם וחביריו, בזמן מלכות המלכים הרשעים לא היתה גלות אלא להיפך, ורק באשר הגויים כבשו את המדינה וישראל נעשו כפופים לגויים, נוצרה הגלות שחז"ל אמרו שהקב"ה מתחרט על כך. מדינת ישראל איננה של בן גוריון וחביריו ושאר השרים עד היום, אלא של כלל ישראל, ומשום כך, שהמדינה היא תחת שלטון זרע אברהם יצחק ויעקב ולא תחת שלטון גויים איך זה גלות. אין ספור למה שכתבו הקדמונים הראשונים והאחרונים בעניינים אלו. ואם אצל אדם לא זז שום דבר במחשבה בנידון זה של גלות, הוא סריס רוחני גמור, ובסריסות אפשר להגיע, ויש שהגיעו לידי קיצוץ בנטיעות לומר שח"ו, לא השי"ת משגיח על עמו וארצו אלא הכל מעשה הסיטרא אחרא, רח״ל. אותם דברים חלים על בית שני ועיין רש"י סנהדרין ד"ז. ד״ה עוד אחת "עיקר כבודם ופארם שלא שלטה בהם אומה", וברמב"ם תחילת הל' חנוכה. מפלגה: מש"כ בשם אברך אחד בענין המפד״ל, אינו ענין כלל בשבילי. הישיבה לא שייכת למפד"ל. אני לא חבר במפד״ל, ולדעתי גם לא כל הרמי״ם, ע״כ אין לקשור דברי בקורת אלו שכתבת, שהם דרך אגב, משוללים כל לחלוחית של רעיון לעניין הישיבה. הברה אשכנזית: בענין הברה אשכנזית וספרדית שתלמידי הישיבה מתפללים בהברה ספרדית בניגוד להוראות הראי״ה קוק זצוק״ל - קודם כל אני מותח נגד התרגיל המכוער של סילוף הגיון במכוון של אותו אברך שמפיו אתה כותב. הוא אמר בשם התלמידים כביכול, הם יודעים שהם צריכים להתפלל בחברה אשכנזית, אבל הרי צריך לדקדק היטב בק״ש ועד שיתרגלו לשינוי יהא קשה לדקדק. אבל א״כ הוא שואל איך יתכן שלכל הישיבה ההי' אותה תשובה עצמה, וע"כ הוא אומר שוודאי הסיבה היא שהתלמידים חוששים איך יראו בעיני חוגי 'המזרחי' אם יתפללו בהברה אשכנזית. הוא בונה דברים מעצמו וסותר אותם בעצמו, ומכוח סתירתו הוא מסיק מסקנה מהרהורי לבו, אין לוה דאש ולא רגל, רק הגיון של רשעות ומסקנה של רשעות. אין כמו תלמידי ישיבתנו שיהיו מסורים לתורה בניגוד ללחצים מהוריהם ומסביבתם ולא יהיו מושפעים כלל, רוב התלמידים בישיבות אחרות באים מכוח עידוד של הורים - שהם כלי קודש וכל סביבתם, ואילו רוב תלמידנו באים ללמוד תורה לזמן ממושך מתוך מאבק עז עם משפחותיהם. אין בשום ישיבה עוז ועצמאות רוחנית כמו ל'מרכז הרב', עטורי זקן ופיאות וציציות בחוץ, שקידה בתורה, הקפדה בקיום מצוות בדקדוק ומה שיגידו עליהם סביבתם ומשפחתם שווים בעיניהם כקליפת השום. - לגוף העניין, "אין בור ירא חטא", אבל מוכיח הוא רוצה להיות. זה פשוט לגמרי, הנידון של הראי"ה זצוק״ל היה באחד שרצה לשנות את ההברה שנהג בה מילדותו להברה אחרת, ויש בזה לדעתו משום אל תטוש תורת אמך, אבל אלו שמטל ילדותם מדברים בהברה ספרדית, הרי זה ענין אחר לגמרי, כמוש"כ באורח משפט עמ‘ כ"ג והרי חז"ל אמרו ק״ש בכל לשון, אע״פ שתחילה כל ישראל דברו בלשה״ק, וע״כ כשהילדים מורגלים מתחילה בלשון אחרת, הריהם מותרים לקרוא ק"ש באותה לשון, ולדידכו חלק גדול של בני הישיבות שהם בני פולין וגליציה שלאבותיהם היתה הברה אשכנזית אחרת מהליטאית והתפללו למשל "בוריך" "אתו", וכדו' וכפי שנוהגים עד היום בישיבות חסידיות, מי התיר להם לשנות את הברתם?! האם גם פה תניח כי הדבר נובע מחמת שמתביישים מהרמי״ם ומחבריהם? אלא משום שבילדותם לא תשתמשו בהברה של אבותיהם, ואלו שלא הפסיקו, אין להם היתר, אלא מה שאכתוב להלן. אני עצמי לענ״ד, סבור שאין זה בכלל "אל תטוש", שזה שייך למשל בשינוי נוסח התפילה שהוא ענין טהור של מצוה, ולכן אדם שהוא או אבותיו נהנו להתפלל ויצמח פורקניה וכו' וכד' אסור לשנות משום אל תטוש, אבל שינוי בהברה שאינו שינוי בתפילה דווקא, אלא בעיקרו הוא שינוי בדיבור היומיומי, ועיי״ז ההברה החדשה נהפכת להיות דיבורו האמיתי היחידי, אין בזה אל תטוש והרשות בידו להתפלל בדיבורו האמיתי. ויתכן שאם תפילתו שגורה בפיו יותר בהברתו החדשה, הוא חייב להתפלל רק בה. נימוק נוסף יש לדבר, שהרי קיימא לן שק"ם ותפילה וברכות בכל לשון, ומאחר שקיום מצותם בכל לשון, אין במנהג לאומרם באיזה לשון שהוא משום תורת אם, ואין בשינוי ללשון אחרת משום אל תטוש, וכ״ש שבהברות אין דין של שינוי, ולשה״ק בהברה ספרדית אינה גרועה מלועזית, ועיין בר״ך נדרים ב'. ועיין מש"כ רעק״א בתשובה שאותם היודעים להתפלל בלשה״ק אינם יוצאים אם יעברו להתפלל בלועזית, והוסיף שבזמנינו אסור בכלל לקרוא ק"ש ולהתפלל בלועזית, משום שבלועזית המוכרת לנו יש שינוי בסדר המילים שבפסוקים, וגם אין אנו יודעים לתרגם כל ביטוי שבלשה״ק המוזכר בתפילה, ואילו מאיסור אל תטוש לא הזכיר ואכמ״ל. עכ"פ, הנוהג הזה לגבי אלו שמילדותם מדברים ומתפללים בהברה ספרדית הונהג ע"י רבנים גדולים וכך הדין גם לכתחילה ועל כיו"ב אמרו חז״ל: פוק חזי מאי עמא דבר. שמיטה: - קושייתך השנייה, ממש״כ הראי"ה זצוק״ל, שההיתר הוא היתר של דחק ולבו כואב על יקרת המצוה, וא"כ, היום שאפשר להחמיר בהיתר המכירה כפי שעושות כל הישיבות הגדולות מלבד "מרכז הרב". דע ידידי, שבזה שאתה מחמיר וקונה עגבניות וירקות שגדלו בקרקע של גוי, אתה לא מחמיר בהיתר המכירה ואינך עוזר לשובתי שביעית, ואיך לך שום קשר עם מצות שמיטת קרקע כפי שאתה סבור. מצוה זו שעל מקיימה נאמר: "גבורי כח עושי דברו" – היא באותם שיש להם קרקע ואינם עובדים בשביעית, ואינך גם "נטפל לעושי מצות", כמו מי שקונה תוצרת של שומרי שביעית מאוצר בי״ד. כבר אמרתי לך בע״פ באריכות שישנם בעיות נפרדות בשביעית לחקלאי ולצרכן. לגבי החקלאי, הבעיה היא באיזה אופן מותר לו לעבוד בקרקע וזה באמת בנוי על היתר דחוק עפ״י שיטת בעל התרומות ועוד שבשביעית דרבנן, יש קנין לגוי להפקיע א"י מקדושתה, שלא כשטית רוב הפוסקים. אבל לגבי הצרכן עיקר הבעיה היא לגבי היתר אכילה מחשש איסור ספיחין ונשמר ונעבד, ובזה איך צורך להסתמך על בעל התרומות בלבד, כי לכל״ע יש לגוי קנין כפירות עצמם, ובפירות שקנה עכו״ם אין האיסורים הנ”ל. ואפילו היה בזה ספק הרי זה ספקא דרבנן והפירות היו מותרים גם אם נמכרו ע״י בעל השדה או ע"י אגודת הירקנים, אלא שהמכירה מועילה יותר כשנעשית על סמך היתר של רבנים לענין נשמד ונעבד, שאין מקום לקנס דרבנן ואכמ״ל. כמו כן, אין לגבי פירות חשש מאיסור "לא תחנם", מלבד זאת, לגבי קדושת פירות של גוי כבר נהגו בירושלים וכן נוהגים עד היום כהב"י, ואין כלל קדושת שביעית בפירות גוי, ורק מקצת צדיקים וחסידים מחמירים בזה כהמבי״ט, ודרך זו נהוגה גם בישיבה שיש כאלו שמחמירים בכל חומרות שביעית, אבל לא הכלל כולו. עכ״פ, כאב ליבו של הראי"ה והרידב״ז היה שלמעשה, מתבטל קיום מצות שביתת קרקע וכאבם של החקלאים שרוצים לקיים מצוה וקשה להם, אבל לא כאבם של אלו שרוצים לאכול פירות וירקות טריים. ולכן יסדו את קרן השמיטה לעזור לחקלאים הנ"ל, וכל שמיטה מקיימים את הקרן הנ"ל, והרבנים פונים לציבור לתמוך בקרן. כל ראשי הישיבה חתמו גם השנה על הכרוז הנ"ל. ע"י שקונים יותר פירות של ערבים לא מקיימים מצות שמיטה, ולא מסייעים שיתרבו שומרי שביעית כהלכתה, וע״כ אין מקום להתייהר שמי שממלא כרסו בפירות של ערבים, מבצע את שאיפתו של הראי״ה שיתרבו שומרי שביעית בישראל. הרבנות הראשית: מש״כ שהישיבה רוצה לשמור על כבוד הרה״ר ולא ללכת נגד, בזה דווקא צדקת כפי שנאמר בפסוק: ויאמר משה כן דברת, חייב כל יהודי לשמור על קיום הרה"ר וכבודה, ולא רק משום שיש מצוה לשמור על כבוד כל ת״ח, אלא גם משום שלקיום התורה בא"י יש צורך יסודי לקיום הרה"ר, ואפילו רק משום זה לבד, שבלי קיום הרה״ר היה ענין הרבנות פרוץ לכל אשר בשם רב יכונה, כמו בחו״ל, ומחצית א״י היתה פרוצה ומסורה ביד רבנים רפורמים וקונסרבטיביים למינם כבארה"ב, וכן היתה מתמוטטת מערכת בתיה״ד, הגוף החסון ביותר מבחינה תורנית בא״י, על כל התוצאות החמורות שנובעות מזה. אמנם ישנם רבנים שדעתם שונה, אבל בני הישיבה לא מפיהם הם חיים, אמנם לא בכל השנים רמתה של הרה״ר שוה, דיש כאלו דומים לצדיק כתמר יפרח ויש כאלו שהם כגרופית של שקמה, אולם ע״ז כבר מבואר במסכת ר"ה שיש בזה משום אל תאמר וכו' עיי"ש. אם כי כמובן לא מתעלמים מהגדולים הקיימים ואכמ״ל. ועיין בתוס' כתובות יז. לגבי אגריפס וברא"ה שם. אני אין לי קשר עם הרבנות הראשית ואיני יודע מה היו שיקוליהם כשהחליטו שגם בשמיטה זו יש צורך לפעול לפי היתר המכירה, כפי שכתבתי, הדבר נוגע להיתרם של החקלאים לעבוד בקרקע, ומבחינה זו יתכן שאין כל כך דוחק לחלק מהחקלאים להתיר להם לעבוד בקרקע, כי לענ״ד חלק חשוב מהם במבנה החקלאי של היום יוכלו לקיים את משקם גם בלי להזדקק להיתר, במצב הכלכלי הכללי של המדינה, איני יודע אם אין צורך להזדקק להיתר ועכ״פ לגבי הפירות שנמכרו בדיעבד לגוי - ההיתר אינו רחוק כלל וכנ"ל. (הערת הערכת – כאן באה הערה קצרה אודות מחלוקת חריפה בין רבנים באותם ימים – ובחרנו לא להביאה כאן, למעט סיום דברי הרב שכתב בזה הלשון: " ברצוני רק להעיר שאני יליד ירושלים ויודע היטב איך בונים מחלוקת בין רבנים ואיך מנפחים אותה ואיך מקיימים אותה. ואני מוזהר מפי רבותי ואבותי להיזהר ולהישמר מכל מגע עם מחלוקת, אפילו אם קשורים בה בעוה"ר גדולי עולםוצדיקי עולם כי שום גדול וצדיק אינו מחוסן להימלט ממ"ש חז"ל "ועדיין מרקד בינינו". מצות ישוב ארץ ישראל: קושייתך הרביעית, היכן מצאנו שהתורה אמרה להדגיש מצוה מיוחדת כמו ישוב א"י ש"במרכז הרב" מדגישים במיוחד ואלו בשאר הישיבות היא תופסת מקום כמו שאר המצוות ולמה הישיבה משתתפת בהפגנות נגד החזרת שטחים ואילו בהפגנות נגד חילולי שבת וניתוחי מתים לא רואים אותם. קודם כל, לדידך שהכל שווה, עכ"פ, למה אין רואים את חבריך לישיבה בהפגנות נגד החזרת שטחים כמו שרואים אותם בהפגנות למען מצוות אחרות. לגופו של דבר, שמחתי לקרוא במכתב שבני ישיבתנו אינם משתתפים בהפגנות נגד חילול שבת וניתוחי מתים וכדומה, ואמרתי הלוואי אמן והדבר יהא נכון, אולם חזרתי והצטערתי משום שלפי ידיעתי אין זה נכון כלל, ותלמידי הישיבה משתתפים ומשתתפים בהפגנות הנ״ל, והדבר למורת רוחי, כי לענ״ד אסור לבני תורה, כמובן אלו שאינם בטלנים, להיבטל מת״ת לעסוק בעניין ציבורי של מצוה, אלא כנפסק בשו״ע במצוה שא״א לעשות ע"י אחרים, וזה מסור לשיקול דעתם של ראשי הישיבה, וב"ה, איכא ציבורא לאירגונים שע"י נעשים הפגנות אלו, ואינם זקוקים להשתתפותם של בני תורה. לנוסח קושייתך ״היכן מצינו וכו״ - האם לא למדת שראוי לאדם לסגל לעצמו מצוה אחת לכה״פ, שידקדק בה בתכלית ההידור, והאם קלה בעיניך מ״ש חז״ל שקולה מצות ישוב א״י ככל התורה כולה. (מלבד זאת, הרי דרך בנ"א להזדרז יותר במצוות שאינן תדירות וכמ״ש בכל יום יהו בעינך כחדשים). אהבת תלמידי ישיבות: - מש"כ שיש בישיבה אהבה לחילונים וסלידה מבחורי הישיבות זוהי עלילת שקר, שקר וכזב, ממש לא יאומן כי יסופר. מה שהוספת שהדבר הוא הדדי וכמים הפנים לפנים, אתה יכול להעיד רק על פניך בלבד ולא על פני ישיבתנו. כל דבריך במכתב מאשרים את הידוע לי אישית על מידה נוראה של החדרת שנאה ללבבות של בחורים תמימים כמוך, ידוע לי על מקרים מבהילים של דיבות שקר וכאילו נעלמו איסורים חמורים התלויים בשמירת הלשון שעליהן פסקו חז״ל שהנכשל בהם אין לו חלק לעוה״ב כלשון הרע והלבנת פנים וביזיון ת"ח וחברים וכד'. הסלידה הזאת, שאתה מעיד עליה על עצמכם, הוא שחיתות המדות שלא מובנת כלל שתהא קיימת אצל בני תורה. זה בדומה למ״ש בב״מ אמרו שונאכם מנדיכם - אלו בעלי משנה על בעלי תלמוד ומסיים שם שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים ת״ל - ונראה בשמחתם וכו'. גדלות בהשקפה ושלושת השבועות: אתה מוסיף וכותב שאמרתי לך שבעניין השקפה אין היום גדולים, והנך שואל אותי למה לא נסמוך על שיקול דעת של רב בהשקפה כמו בענייני איסורים כעגונה וגט, ואני עומד ותמה האם כך שמעת מפי? הרי אני אמרתי לך את ההפך מזה, שכל רב המוחזק כגדול בתורה ויר״ש באמת, מוסמך לקבוע לשואליו בענייני השקפה כפי שהוא מוסמך לכך בענייני איסור והיתר הברורים לו, והוספתי לך כנימוק לכך מכיוון שהיום אין ענקים בתורה כפי שהיו בדור הקודם, אין חיוב לאדם גדול לבטל דעתו מפני ת”ח אחר, גם אם הוא גדול ממנו בתורה, ענקים אמרתי לך ולא גדולים. וציינתי לפניך לדוגמא לענקים בתורה כמו "האור שמח" ו"האבני נזר", שכוחם בתורה הן בידיעה מקיפה בכל מקצועות התורה והן בעצמת שכלם בהעמקה והבנה בש״ס וראשונים שהיתה להם בזה עשר ידות יותר מגדולים אחרים בדורם. והזכרתי זאת בקשר לעניין של ג' שבועות, ואמרתי שאם ענקים כמותם פסקו בכתב שאין עכ"פ היום איזה חשש איסור בזה, הרי גדולים אחרים, רבנים וראשי ישיבות צריכים לבטל דעתם מפני דעת הענקים האלו עם כל גדולתם בתורה. והמסקנה הייתה שבזמן הזה שאין ענקים במותם, ואפילו לא במידת קרובה, יכול כל אדם גדול לסמוך על סיקול דעתו הוא. וגם הוספתי לך שבמקום שנחלקו גדולי תורה אמתיים בענייני השקפה כל אחד בפנ״ע, הרי זה כמו בכל מחלוקת בהלכה שאין לנו אפשרות הכרעה, משום שא"א למנות דעות ולהחליט עפ"י רוב, כי קיימא לן שאין הולכים אחר הרוב אלא כשבעלי הדעות יושבים יחד ונמנו וגמרו ברוב דעות. ישיבת "מרכז הרב": - בסוף מכתבך אתה מספר מה ששמעת מאחד מתלמידי ר״מ מסוים שאותו ר״מ שאלני ומה שעניתיו ועוד משל שאמרתי לו ולפי הנמשל אמרתי שהכל במרכז הרב מזויף, ואתה שואל מה שאתה שואל. זה שוב חזרה על התרגיל המכוער של הגיון מסולף, הנחה מזויפת, קושיא מזויפת, ומסקנה מזויפת. הדברים מוקצים מגדר דיבור, זה מוכיח שאין גבול לדברי נבלה שלוחשים באזני בחורים תמיסים וכנ״ל. ישנה אימרה של הגאון בעל ברית יעקב שישנו שקר כזה שאפילו ההיפך ממנו אינו אמת, הכוונה שאין כל אחיזה אפילו דקיקה במציאות ובאמת, הדברים מתאימים לשקר הזה. זוהי גם פגיעה באותו ר״מ שאינו מסוגל כלל לדבר הבלים כאלו, להד״ם, הוא כלל לא שאל אותי שאלה. הוא בא לבקשני לקבל אחד מתלמידיו לישיבה, תוך כדי שיחה סיפרתי לו שיחה משל הרה״צ ר״י מנוברדוק זצ״ל, על ערך קנייני העוה״ז ושהוא מסוגל להבהיר עיני צעירים המתלבטים בעניין דבקות בתורה. כשנפרדנו אמר לי שאם כי מטרת ביקורו אצלי להכניס את תלמיד לישיבה לא הושגה. כדאי היה כל הביקור כדי לשמוע את המשל הנפלא הזה שלא שמעו מעולם. כל מה שהוספת ע״ז במכתבך הוא בדיה שהאבסורד שלה גלוי לעין. מי יאמין שראש ישיבה ידבר כך על ישיבתו, הרבה תלמידים בישיבה אינם פתוחים לשיחה מלבד בד״ת, וישנם ביניהם שאפשר לשוחח איתם בכל המקצועות בש״ס, וספק גדול אם אותם ת״ח שאתה מזכירם מסוגלים בכלל לעמוד איתם בקשרי מלחמתה של תורה. כל הדברים שלך מוכיחים ששטיפת מוח מסוגלת להחדיר במוחות של צעירים תמימים את הבדיות המטופשות ביותר. המקור הוא ברשעות המפעפעת בלב כמה צורבא מרבנן כלפי הישיבה, העובדות הידועות בזה מסמרות שיער כאילו לא קיימים איסורים חמורים של שקר, לשה״ר, ליצנות, שנאת חינם ושנאת ת"ח. דומים האי גבראי כאילו לא טעמו טעם מוסר מעולם, וזה בא כתוצאה של תסביך רוחני כלפי הישיבה שאכ״מ לבאר באריכות. תסביכים שנוצרו מזה שחלק מהרבנים וחלק מרבותיהם היו מתנגדים מקדמת דנא לכל מה שקדם להקמת המדינה ובהקמתה גופא, וההתנגדות התמקדה בחלקה הגדול מסביב לראי״ה קוק זצוק״ל שהיה בדור האחרון ראש ציבור הרבנים בארץ ובחו״ל שדעתם היתה חיובית ברעיון ובמעשה לכל הנ״ל, וכשנתברר בימינו מה שנתברר וההלם הרוחני היה גדול נוצרו אצל אלה שלא רצו להודות במה שהיה להם להודות, תסביכים פנימיים של איפכא מסתברא, ובהמשך תגובות שליליות שהם טבעיים ואנושיים במקרים כגון דא וד"ל, ואין להוסיף ע"ז לע״ע. ובזה סיימתי וקיימתי מה שהבטחתי לך לענות לך בכתב. לא הבטחתי לענות לך על חשיבותה של הישיבה ויחודה, הפעם יספיק אם אומר בקיצור שאין בישיבה אפילו שמץ מהשחתה מוסרית המתגלית במה שנזכר במכתבך, אעפ"י שהם בשם אחרים. במשך כל השנים שאני מכהן בישיבה לא שמעתי אפילו פעם אחת דיבור של ביזיון של תלמידי הישיבה על ערכה של תורה וערכן של כבוד התודה ונושאיה. וזה אולי גם כתוצאה מחיוב מוחלט בסדרי הישיבה, כחוק ולא יעבור ללמוד כחצי שעה לפני מנחה, דווקא בספר חפץ חיים, ופעולות הלימוד ניכרת מאד לטובה, לימוד זה מגן על השפתיים שלא יהיו פשוקות ולא מרוסנות. שמירת הלשון: אחתום דברי בהערה אחת. בתהילים י"ב למנצח על השמינית וגו'. מזמור זה הוא לפי הגר"א שיר של יום לש"ת. כל המזמור אינו מדבר על ד"ת אלא על לשה"ר חוץ מפסוק ז', אמרות ה' וגו' מזוקק שבעתיים, ופירש בשם המדרש שתינוקות של בית דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו דורשים את התורה מ״ט בכל צד וזהו מזוקק טבעתיים. והיה דוד מתפלל עליהם: רבש״ע, ראה כמה תורתך ואמרתך ברורה ומזוקקת שבעתיים בלבם, אתה ה' תשמרם, שמור אותם בלב. תצרהו מהדור הזה שלא ילמדו להיות דלטורין, 'מן הדור' - שלא יהוא דלטורין כמותם עכ״ל. מה נאמר בדברי המדרש, דוד לא התפלל שישמרו ד"ת בלבם או שיגדלו בתורה (עיין מהרש״א ברכות י'), אלא תפילה גדולה צריכים שלא ידבקו בעבירות של הדור משמע שכדי שאנשים צעירים יזכו לעלות בתורה לפי ערכם, הם זקוקים לשמירת מיוחדת דווקא מלשה"ר כי לעליה בתורה יש צורך באקלים שאין בו לשה״ר ויש צורך בשמירת מיוחדת מכך ובלא זה, אפילו תורה בטהרתה, "כסף צרוף מזוקק שבעתיים", לא יהא לו קיום, וע״כ התפלל תפילה מיוחדת לתלמידים צעירים (במשנה פאה פ״א מ״א אמרו שת״ת כנגד כולם לשכר ולעומת זה בתוספתא שם ה,ב אמרו שעונש לשה"ר כנגד כולם, משמע שלמצות ת"ת יש איסור המקביל לו בשלילה והוא איסור לשה״ר, המונע את השפעת ת"ת על האדם). ובסופו של המכתב אעירך לעיין בשו״ת "משיב דבר" להנצי״ב זצ״ל, סימן מ״ד דברים נמרצים בקצת מהנ״ל, ותראה השקפה אמיתית של דברי תודה אמיתית מפי גאון אמיתי. השי"ת יזכנו כולנו ביחד לגדול, מתוך עמילות בתורה ושאיפה לאמת, בתורה ובאמונה ובמדות בטהרתה של תורה.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS